חינוך למבוגרים באירופה וביפן

על סמך:
Akihira Ogawa, "Japan's New Lifelong Learning
Policy: Exploring Lessons from the European Knowledge Economy",International
Journal of Lifelong Education
Journal of Lifelong Education, September-October 2009, c/ 28, No. 5, pp.
601-614.

יפן
.
למידה לאורך החיים מושרשת מאוד בחברה יפאנית. החוק משנת 1949 קובע כי למידה לאורך החיים
מהווה זכות של כל אזרח יפאני. החוק גם קובע כי מדינה ושלטון מקומי חייבים להקים מוסדות תרבות שיסייעו לקידום הלמידה לאורך החיים. החוק משנת 1990 דורש להקים מועצות ללמידה לאורך החיים ברמות לאומית ומקומית. במחקר המודרני הלמידה לאורך החיים ביפאן מוגדרת כדגם תרבותי של החינוך למבוגרים. הוא אמור לקדם השכלה לשמה ומכוון להשגת יעדים תרבותיים בזמן הפנאי. חוקרים מציינים גם כי מדיניות החינוך למבוגרים מתממשת בחברה שהולכת ומזדקנת וכי היא פועלת לשינוי העמוק בחברה תוך כדי הפיכתה של החברה היפאנית מחברה המכוונת להסמכה אקדמית פורמאלית לחברת ידע.
בדקנו את פעילות של אחת העמותות הפועלות לקידום החינוך למבוגרים בטוקיו בשנות האלפיים. במגוון הקורסים הרחב שעמותה זאת מציעה לאוכלוסייה הפופולאריים ביותר הם הקורסים בתחומים הומאניים: שפות (במיוחד אנגלית וסינית), ספרות יפאנית, היסטוריה עולמית, ציור. בקורסים משתתפים אנשים של כל הגילאים, אך מרביתם (65%) היו אנשים בגילאים למעלה מ-50 כמו כן, מרבית המשתתפים )78%) היו נשים. פעילות העמותה מתרחשת בהקשר מקומי-קהילתי, תוך כדאי דגש על הקהילה ועל המסורות הקהילתיות; יש להדגיש גם כי הכוח המרכזי העומד מאחורי הפעילויות החינוכיות האלה הוא מתנדבים מקומיים.
בשנת 2008 המועצה המרכזית לחינוך הגישה לשר החינוך דו"ח שהיווה תשתית לפיתוח המדיניות החדשה בתחום החינוך למבוגרים. אחד הנקודות המרכזיות בו הייה זווית של התפתחות "ידע מקיף". ידע זה תואר כמענה חיוני לשינויים חברתיים מהירים בעידן הגלובליזציה. מדובר במיומנויות רחבות כגון מציאת פיתרון הבעיות, גמישות, יצירת רשתות וכו' שמסייעות להתמודד עם המורכבויות של החברה המודרנית.
הממשל גם ברמה הלאומית וגם ברמה המקומית אמור לתמוך במאמצים אלה; תמיכה בחינוך למבוגרים נתפשת כבניית רשת ביטחון עבור כל החברה. פעילות הלמידה לאורך החיים נתפשת כאמצעי לא רק להתקדמות בעולם התעסוקה אלא למעורבות פוליטית ואזרחית בחברה היפאנית. המועצה מרכזית לחינוך הגדירה את התחומים העיקריים לחינוך למבוגרים, כגון:
- ירידת בילודה והזדקנות החברה
- שוויון בין המינים
- סביבה
- חוק
- חינוך לצרכנות נבונה
- מניעת פשע
- תזונה
- טכנולוגיה
- התפתחות קריירה
ההשכלה בתחומים אלה מתרחשת בהקשר קהילתי ולמרות התמיכה מהשלטון המרכזי והמקומי היא נשענת במידה רבה על פעילות התנדבותית במסגרת קהילתית.

אירופה
באירופה בשנות ה-2000 גם כן מודגש הצורך בפיתוח הלמידה לאורך החיים, אך הדגם לחינוך מבוגרים הוא שונה. הגישה לנושא היא
הרבה יותר פרגמאטית וממוקדת בחשיבות של יצירת ידע בהתפתחויות חברתיות וכלכליות. חינוך למבוגרים נתפש ככלי ביצירת כלכלת הידע הגלובאלית; ברמה האינדיבידואלית הלמידה לאורך החיים קשורה להצלחה ולאסטרטגיה העולם בשוק העבודה ובמסגרת הכלכלה המודרנית.
החל משנות ה-90 האיחוד האירופאי שם דגש על הצורך בהעלאת רמת המיומנויות בכל ארצות אירופה. המרכיב המרכזי של הלמידה לאורך החיים הוא חינוך והכשרה תעסוקתיים. מדיניות הלמידה לאורך החיים נתפשת כאמצעי חשוב במאבק באבטלה. על ידי פיתוח כוח עבודה מוכשר, מיומן וגמיש. אם אונסק"ו בשנות ה-70 הציע גישה רחבה ללמידה לאורך החיים, ארגון OECD בשנות ה-90 צמצם את תפישת הלמידה לאורך החיים למסגרת תיאורטית של הון אנושי ושם במרכזה את השיח של פיתוח המיומנויות החשובות בעולם העבודה.
בתחילת שנות ה-2000 הוגדרו היעדים המרכזיים של החינוך למבודרים באירופה, כמו מימוש עצמי, אזרחות פעילה; מניעת ההדרה; יישום מעשי והודגש הצורך בנגישות של הלמידה לאורך החיים לכל אזרח אירופאי. אך למרות ההרחבה של שדה הראייה, בפועל החינוך למבוגרים עדיין נשאר ממוקד קודם כל במציאת הפתרונות בעולם העבודה. והפיתוח של הלמידה לאורך החיים הולך יד ביד עם מכלול המדיניות האירופאיות המכוונות ליצירת כלכלת ידע תחרותית ודינאמית.
התחומים הבסיסיים החדשים והחשובים של הלמידה לאורך החיים הודרו על ידי הנציבות האירופית כ:
- מיומנויות בתחום טכנולוגיה המידע
- שפות זרות
- תרבות טכנולוגית
- יזמות
- מיומנויות חברתיות.
מדיניות הלמידה לאורך החיים מעודדת כל אזרח להיות מעורב בחיים החברתיים וכלכליים ומנסה לתת לא כלים לשם כך. יש לציין את ההצלחות של המדיניות הזאת בתחום עלייה בתעסוקה בתעשיית מבוססת ידע בשנות 1995-2005 שתרמה לצמצום הפערים בהכנסות.
ובכן, ראינו שני דגמים שונים של הלמידה לאורך החיים. הדגם היפאני רואה בלמידה לאורך החיים מרכיב תרבותי וגם אמצעי למעורבות פעילה בפעילות חברתית ופוליטית. יש להדגיש כי פעילות של למידה לאורך החיים נחשבת לפעילות ציבורית. לעומת זאת, הדגם האירופאי נשען על מונח ההון האנושי ועל הצורך בפיתרונות מעשיים בעולם התעסוקה וכלכלת הידע המודרנית. לאור ההשוואה הזאת, ניתן לראות את השינויים האחרונים במדיניות הלמידה לאורך החיים ביפאן שתוארו לעיל, כניסיון להתחבר לנטייה גלובאלית של בניית הון אנושי בכלכלת ידע. אך עדיין ההבדל המרכזי בין יפאן לאירופה בתחום זה הוא בכך כי החינוך לאורך החיים באירופה קשור באופן ישיר לאסטרטגיה של פיתוח שוק העבודה.