ניסיון שלא נכשל

4 שנים בתפקיד יושב ראש ההתאגדות
מאת ד"ר איתן ישראלי
פתיחה
טרם נכתבה ההיסטוריה של ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל.
בת שישים (1951) או חמישים (1959), ליוותה ההתאגדות את הקמת המדינה ואת מהלכיה.
מה עשתה ומה תרמה?
במאמר זה, בו אני מסכם 4 שנים בתפקיד יושב ראש ההתאגדות (2010-2006), אתייחס באופן תיאורטי לאפשרות של בחינת התרומה של ההתאגדות למפעל של חינוך המבוגרים בישראל, ואפרט באופן מעשי את התרומה ב-4 השנים החולפות.
תרומת ההתאגדות למפעל של חינוך המבוגרים בישראל
בספר "חינוך מבוגרים ביובל הראשון של מדינת ישראל – מבט ביקורתי" (ישראלי, 2000), נבחנו שלוש הנחות לגבי החזון והמעשה של חינוך המבוגרים במשך חמישים שנות המדינה. ההנחה הראשית הייתה, שחינוך המבוגרים תרם לבניית עם, אומה ומדינה, לא פחות מהפרחת השממה, מהתעצמות הכלכלה, מחיזוק צה"ל, מעליית שיעור הלומדים בהשכלה העל-תיכונית.
הנחות המשנה היו:
(א) חינוך המבוגרים פעל למען שינוי חברתי.
(ב) במאמץ של בניית אומה בישראל, המפעל של חינוך המבוגרים עשה שימוש מירבי במשאבים שעמדו מלרשותו. הנחות אלה אמורות לעמוד לבחינת התרומה של ההתאגדות לחינוך מבוגרים למפעל הכולל של בניית עם, אומה ומדינה. כדי לבחון את התרומה, יש ליצור מסגרת קונצפטואלית דומה לזו שנעשתה בספר הנ"ל, עמ' 11-9 .
ואלה השאלות הכלולות במסגרת זו:
1.מה היו המטרות והיעדים שהתגבשו במהלך השנים אצל ההתאגדות?
2.מה היו התשומות, כמו תקציבים, כוח אדם, משתתפים?
3.מה הייתה העשייה עצמה?
4. מה היו התוצרים והתפוקות שהושגו או שלא הושגו, לאור המטרות שהנחו את העשייה?
יש אפשרות, שבחינת התרומה של ההתאגדות צריכה להיעשות בעזרת מסגרת קונצפטואליתנוספת על זו שתוארה למעלה. לדוגמה, "תיאוריית השדה" של קורט לוין, המדברת על כוחות מדרבנים, מסייעים ומאפשרים קידום ומימוש של חזון, יעדים ומטרות; מול כוחות מעכבים, עוצרים ומשבשים קידום של חזון, יעדים ומטרות. אעשה שימוש בשילוב של שתי הגישות, בבואי לתאר את תרומת ההתאגדות ב-4 השנים בהן שימשתי יושב ראש ההתאגדות.
קמצוץ היסטוריה
היה זה ד"ר בצלאל שחר, יו"ר המרכז לתרבות וחינוך של ההסתדרות הכללית, אשר יסד את ההתאגדות ושימש יושב ראש במשך שנים ארוכות. אחת היא אם תאריך הייסוד הוא 1951 או 1995, בראשית שנות ה-60 דממה ההתאגדות.
הסיפור האישי שלי נפתח בשנת 1964, עם קבוצה של חברים שהיו קשורים לאוניברסיטה העברית – ד"ר יחזקאל כהן, ד"ר אורה גרבסלקי, קלמן ירון ואנכי – אשר פנתה אל פרופ' צבי אדר, מנהל בית הספר לחינוך, בבקשה להקים מסגרת לימודים אקדמית לחינוך מבוגרים. ברקע היה ד"ר גדעון פרוידנברג, שהקורס שלו על חינוך מבוגרים היה היחידי מאז שנות ה-50, והגיעה עת פרישתו. מסגרת הלימודים המבוקשת לא קמה, והקבוצה הזו פעלה לחידוש עבודת ההתאגדות.
בשנת 1967 נכנסה לתפקיד המנכ"ל גב' שלומית קוטיק, ובעשר השנים הבאות נעשתה פעולה נמרצת, נלהבת, משולבת, כשההתאגדות משמשת קורת גג לאומית לחינוך מבוגרים במסגרת של עמותה
ללא מטרות רווח (NGO).
במהלך 46 השנים מאז, נותרנו אורה ואנכי מהמייסדים, ובהתאגדות שימשו 9 יושבי ראש: ד"ר בצלאל שחר, קלמן ירון, ד"ר יחזקאל כהן, אסתר ברזל, ד"ר שמשון שושני, עזריאל ציון, ד"ר דוד הרמן, ישראל גורלניק, ד"ר דב פרידלנדר, ועתה אנכי, ה-10.
ההתאגדות פעלה כ"עוף החול": קמה, התחזקה, נחלשה ודממה; קמה מחדש, התחזקה ונחלשה. האם 4 השנים החולפות היו בסימן של חולשה או התחזקות?
מטרות, תשומות, עשייה ותפוקות
2006 – בין ספטמבר לדצמבר. התארגנות מחדש.
עם כניסתי לתפקיד, היה המצב הכספי של ההתאגדות סביר; שיתוף הפעולה עם האגף לחינוך מבוגרים שבמשרד החינוך – מוצק; החזון – כמפורט בתקנון ההתאגדות; היקף המתנדבים וכוחם – מצומצם; מוטת הפעילות – שגרתית. השינוי האחד שהוכנס לתקנון באסיפה הכללית של אותו חודש היה קביעת משך זמן למילוי תפקיד היושב ראש: קדנציה של שנתיים ועוד שנתיים, פרישה, ואפשרות של כניסה חוזרת לאחר שנתיים של צינון. הועדות התאיישו ביושבי ראש וחברים ותיקים וחדשים, ממלא מקום ומנכ"ל חדשים, מזכירה מועצמת. החלנו לבנות מערך של השתלמויות מקצועיות למחנכי המבוגרים.
שנת 2007 עניין מרכזי: תהליך של חשיבה והחלטה על דרכה של ההתאגדות.
מפעל ההשתלמויות לא נשא פרי, והופסק. החלטנו על בדיקת עצמנו ולאן אנו הולכים. בחודשים
מאי עד שלהי אוגוסט, נערכו 5 פגישות של מליאת הנהלת ההתאגדות, ומוזמנים בהנחיית איש מקצוע מבחוץ. הדיונים היו נוקבים על עבר והווה ומבט קדימה. היה ברור שיש למתג את ההתאגדות; לבדוק לעומק את מערך הכוחות המסייעים והמפריעים – חיצוניים ופנימיים; לצאת עם תוכנית פעולה המותאמת לחזון ולאפשרויות של כוח אדם מתנדב ותקציב.
התוצרים של תהליך זה היו שניים: האחד, מיתוג של ההתאגדות בשם "החברה הלומדת
בישראל", וקביעת יעדים אחדים, כמו יצירת "ערים לומדות", כינון של מועצה לאומית. התוצר השני, היערכות של ועדות בתוך ההתאגדות, ליצירת תוכניות פעולה ולקידום הנושאים הללו.בין הנושאים הקריטיים שנדונו ולא סוכמו, היו:
(א) האם ההתאגדות היא ארגון גג למוסדות, לארגונים וליחידים בישראל, ומה המשמעות של
היות ארגון גג?
(ב) האם ההתאגדות פתוחה ליזימה ולפנייה להפעלת פרויקטים מבחוץ, או שעליה להישאר בקידום
רעיונות ובעידוד העשייה בשדה של חינוך המבוגרים בישראל? בשנה זו של 2007, יצאו לאור שתי חוברות, באנגלית – מבחר של עשייה בחינוך מבוגרים בישראל. לראשונה, היה חומר כתוב בידי נציגי ההתאגדות בכנסים האירופיים והבינלאומיים, תיאורים קצרים על תוכניות כיווני פעולה. מקום ההתאגדות באגודה האירופית נתחזק בשנה ראשונה זו של תפקידי, נתגלו הקשיים שליוו מאז את עבודת ההתאגדות ואת עבודתי.
-היקף מצומצם של חברי ההתאגדות. מספר חברי ההתאגדות נשאר קטן כפי שהיה בשנים האחרונות. ההפצה של חומר כתוב על ההתאגדות, דפדפת ותיקים וכן אתר ההתאגדות, לא הביאו חברים חדשים.
- מוטת הפעילות נשארה קצרה. כמחצית חברי ההתאגדות היו פעילים ומספרם הגיע לשני תריסרים. לא היה בכך די כדי למנף את תוכניות הפעולה של הועדות שונות.
- התקציב, שהתבסס בעיקרו על הקצבת משרד החינוך, לא היה בו די כדי להסתייע באנשים בשכר שיעשו את מלאכת היומיום: גיוס חברים חדשים, ערים לומדות, האתר.
- קשרי העבודה עם האגף נחלשו, שכן הללו, עובדי מדינה, היו מנועים מלהשתתף בעבודת הועדות ולתרום להן כיכולתם הרבה.
שנת 2008 . עניין מרכזי: תהליך של הכנת מסמך על מדיניות לאומית ללמידה לאורך החיים.
לאורך השנה נערכו דיונים בקבוצת עבודה של 10 חברים, נכתב נוסח ראשון, שני ושליש של
מסמך על מדיניות לאומית ללמידה לאורך החיים.