ניתוח ביקורתי של תפישת האנדרגוגיה

על סמך:
Jennifer A. Sandlin, "Andragogy and Its Discontents: An Analysis of Andragogy from Three Critical Perspectives", PAACE Journal o Lifelong Learning, vol. 14, 2005, pp. 25-4
תפישת האנדרגוגיה כפי שהיא נוסחה על ידי מלקולם נואלס הייתה השפעה עצומה על התחום החינוך למבוגרים. היא זו שיצרה את השיח של למידת המבוגרים למשך מספר עשורים. גישה זאת נשענת על הפילוסופיה החינוכית של הומניזם ליבראלי שהייה לפרדיגמה הדומיננטית בספרות החינוכית הצפון-אמריקאית. אידיאולוגיית האנדרגוגיה מתבוססת על האמונות אודות חירות אישית ואוטונומיה אישית ביחס בין האזרח לחברה, על הערך של מימוש עצמי. כמתודה, תפישת האנדרגוגיה מדגישה את החשיבות של המחנך כמנחה ומתווך שאחראי על יצירת תנאים ללמידה ואווירה פסיכולוגית של כבוד ואימון הדדי, שיתוף הפעולה, פתיחות ואוטנטיות.
מעבר להנחות הידועות שמפרט נואלס, ניתן להבחין בחמש ההנחות הסמויות העומדות מאחרי התפישה של אנדרוגוגיה:
- תפישה מוסרית ששמה את הפרט במרכז החינוך ואת החברה בשוליים.
- אמונה במהות הטובה של כל אחד ובצורך בשחרור ויישום של הטוב הזה ובאימון כלפיו.
- אמונה בכך שלמידה תביא לפיתוח של פוטנציאל הטמון בלומד.
- אמונה בכך שבחברה הדמוקרטית אוטונומיה אישית ומכוונות עצמית הינם סימני הבגרות.
- אמונה ביכולתו של הפרט להגיע למימוש עצמי למול כוחות חברתיים, פוליטיים ותרבותיים כאלה ואחרים.
למרות או אולי בגלל השפעתה הגדולה של תפישת האנדרגוגיה, מאז הפצתה נמתחה עליה ביקורת מכיוונים שונים. הפולמוס ההתחלתי התמקד בשאלה האם אכן קיים הבדל מהותי כל-כך בין למידת מבוגרים ללמידת ילדים והאם יש ללמד אותן באופן שונה. ביקורת מאוחרת יותר התבססה על גישה סוציולוגית יותר כלפי למידת מבוגרים. בביקורת זאת. ניתן להצביע על מספר טענות ביקורתיות מרכזיות, כגון:
- תפישת האנדרגוגיה מניחה בטעות כי החינוך הוא נטול דעות קדומות וא-פוליטי.
- תפישת האנדרגוגיה מקדמת דימוי של לומד אוניברסאלי, אך הערכים שלו הם ערכי מעמד ביניים לבן.
-תפישת האנדרגוגיה מתעלמת מדרכי ידע אחרות ומשתיקה קולות של האחר.
-תפישת האנדרגוגיה אינה לוקחת בחשבון את היחס העמוק בין הפרט לחברה ומתעלמת מההקשר התרבותי והחברתי של תהליך הלמידה.
- תפישת האנדרגוגיה משעתקת את אי השוויון של החברה ומחזקת את ה"סטטוס-קוו"
טענות אלה קיבלו משנה תוקף במסגרת המאמרים הביקורתיים המשתייכים לזרמים הביקורתי, הפמיניסטי והאפרוצנטרי.
הגישה הביקורתית לחינוך מבוגרים שמה במרכז את יחסי השליטה והכוח; היא מדגישה את הצורך במציאת צורות החינוך שתאפשרנה ללומדים להשתחרר ולא רק להסתגל למצב הקיים. החינוך למבוגרים אמור להיות מכוון לא רק לשינוי הפרטי של הלומד אלא לשינוי התנאים החברתיים שבהם הוא נמצא. הוגי דעות ומחנכים שדוגלים בגישה זאת בדרך כלל מבקרים את תפישת האנדרגוגיה על כך שאינה מתייחסת לאו-שוויון מובנה בחברה ומשעתקת את המצב הקיים. הכללה של הערכים האינדיבידואליסטים של מעמד הביניים הלבן באה על חשבון הדרה של קולות האחרים. מיקוד בצדדים הטכניים של החינוך מנתק את הלומד מההקשר הסוציו-תרבותי שלו. ניתוק זה והדגשת הערך של הפרט על חשבון הערך של הכלל למעשה מנטרלים כל יכולת של התנגדות לאי-הצדק החברתי ופועלים לכיוון ההסתגלות האישית. תפישת האנדרגוגיה אינה מאפשרת ללומד להיות מודע להשפעה שיש למערכות החברתיות ותרבותיות על זהותו ותודעתו. גם הדגש של תפישת האנדרגוגיה על "פרקטיקת ההוראה היעילה" מסמן את הכיוון למומחיות וויתור על השינוי החברתי כיעד אפשרי של החינוך.
הביקורת הפמיניסטית מבוססת על הטענות של הגישה הביקורתית בדבר הכללת הערכים המאפיינים את גברים הלבנים של מעמד הביניים והצגתם בתור ערכים אוניברסאליים. הדבר מביא להשתקת הקול הנשי בהיבטים שהוא שונה בהם. הפדגוגיה הפמיניסטית מדגישה את ההיבט הרגשי ואת החשיבות של הקשר הבין-אישי של למידה: זווית הראייה שחסרה, לטענתה, בתפישת האנדרגוגיה. מנקודת מבט פמיניסטית תפישת האנדרגוגיה מתעלמת מדרכים אלטרנטיביות של ידע. ביקורת פמיניסטית מדגישה כי תפישת האנדרגוגיה אינה מאפשרת להעצים את המודרים.
המחנכים השייכים לדגם האפרוצנטרי מבקרים את תפישת האנדרגוגיה על ההכללה של השקפת העולם המערבית בתור קונספציה נורמטיבית אוניברסאלית. לעומת זאת, הגישה האפרוצנטרית שואפת לחשוף את הסתירות המובנות בתוך ההגמוניה התרבותית של השקפת עולם מערבית ולפתח את המורשת התרבותית של עמי אפריקה. לכן, מטרת המחנכים היא לבקר את הפרקטיקות החינוכיות המתאפיינות בחד-תרבותיות.
הקולות הביקורתיים כנגד תפישת האנדרגוגיה התחזקו בעשור האחרון. הבסיס המשותף בין שלוש הגישות הביקורתיות שתוארו לעיל היא תפישת החינוך ככוח משחרר שעשוי לשנות את פני החברה, התפישה של הפרט בהקשרו החברתי-תרבותי, כמוקד של יחסי הכוח והשליטה; תפישת הידע כתוצאה של ההגמוניה החברתית-תרבותית. כל הגישות הביקורתיות הללו מנוגדות לחינוך שלכאורה נייטראלי; הן שואפות להעניק לו משמעות פוליטית , לתת ביטוי לקולות המודרים בחברה ולהביא לדיאלוג אמיתי. גישות אלה מבקרות את הפרקטיקות החינוכיות המקובלות בעקבות אי השוויון החברתי הטמון בהם.
יש לומר כי תפישת האנדרגוגיה עדיין נשארה בבסיס הלימודים של החינוך למבוגרים, אך ברור הוא כי תפישה זאת כשלעצמה אינה מספיקה ויש להשלים אותה על ידי הגישות הביקורתיות הרואות את הלומד בהקשר חברתי-תרבותי.