הברית החינוכית

ברית חינוכית

עיצוב שותפות במרחב החינוך

(תמצית)

רינה כהן

תמוז תשע"ט
יולי 2019

כל הזכויות שמורות ©
להתאגדות לחינוך מבוגרים ולמועצה הציבורית להורים בישראל

-1-

הגדרה

ברית חינוכית היא מחויבות הדדית של המופקדים על החינוך,
קרי, צוותי חינוך והורים, לפעול בתיאום ומתוך הידברות להשגת
מטרות חינוכיות מוסכמות ומשותפות
ברית היא קשר יוצר ביטחון, מוגנות ורווחה והיא תחליף לגבוליוצר ביטחון ומוגנות.. הביטחון הוא ביחסי אני-אתה הדדיים ובמחויבות של כל משתתפי הברית ליחסים אלו.
יחסי ברית מאופיינים ב:
הדדיות,
מחויבות,
ויתור,
הידברות,
השפעה
העצמה
כתוצאה מיחסים אלה עשוי להיווצר ביטחון המאפשר הסרת מחסומים, הורדת חומות ופתיחת גבולות. זו היא למעשה הברית.
ברית מחייבת מכל שותפיה:
גילוי לב
רוחב לב
פתיחות
ביטחון עצמי
נכונות להסתכן
תחושת מועילות
תחושת משמעות

-2-

עקרונות מנחי ברית חינוכית לעיצוב שותפות מעצימה ומיטיבה
1. עקרון טובת הילד- השותפות בין צוותי חינוך לבין ההורים היא למען התפתחות מיטבית של הילדים-תלמידים. היא מאפשרת יצירת שפה משותפת והעברת מסרים ברורים ומוסכמים מהמבוגרים לילד.
2.עקרון הסובייקט השלם במפגש הברית – במפגש הברית, אנשי חינוך וההורים, חשובה ההכרה שכל אחד מהמשתתפים הוא סובייקט בעל עמדות, אמונות, צרכים, יכולות ורגשות.
3. עקרון התרומה הייחודית– לכל אחד בשותפות תרומה ייחודית משלו ואין הוא בר החלפה. לא ניתן לוותר על אף אחד מהצדדים.
4. עקרון האחריות המשותפת– להורים ולצוותי חינוך אחריות משותפת להתפתחותו המיטבית של הילד המצוי במערכת החינוך, תוך הכרה והגדרה של גבולות האחריות של כל אחד מהשותפים.
5, עקרון הכבוד וההעצמה– הברית מבוססת על כבוד הדדי ועל העצמה הדדית.
6. עקרון בניית האמון– הברית מקדמת את בניית האמון בין השותפים. אמון בין הצדדים הוא תנאי הכרחי.
7. עקרון תחושת הערך והמסוגלות– על השותפות לקדם את תחושת הערך ותחושת המסוגלות של כל השותפים מתוך הבנה שלכל אחד תפקיד משמעותי בהתפתחות התקינה של הילד.
8. עקרון ההתאמה התרבותית הרב גוניות– השותפות מכבדת ונותנת את תרבויות השותפים ותתן להן מקום ונוכחות גם בבחירת אסטרטגיית השותפות.
9. עקרון הרלוונטיות– תכני השותפות יהיו רלוונטיים לשותפים ויקבעו על בסיס הציפיות והצרכים של השותפים ותוך כדי פעולה.
10. עקרון השקיפות והנראות– השותפות תהא שקופה לכל השותפים ובעלת נראות במרחב החינוך.

-3-

תועלות מברית חינוכית
1. צמצום הבדידות של המורה וההורה במשימות הוראה, הלמידה והחינוך
2. צמצום אי הידיעה ואי הוודאות בתפקידו ובתיפקודו של המורה ושל ההורה
3. הגברת הרווחה החינוכית במרחב החינוך – הגברת האוטונומיה של המורה ושל ההורה
4. צמצום הקונפליקטים וטיפול מוסכם ומובנה בקונפליקטים –קיום מנגנונים מוסכמים לניהול קונפליקטים.
5. עליה ברמת ההישגים הלימודיים של התלמידים – משום מעורבות הורים ומשום אקלים חינוכי מיטיב
6. קיומה של מנהיגות חינוכית מובילה ומשפיעה המעצימה את כל שותפי החינוך
7. מדידה באמצעות מדדי מיצב לאקלים חינוכי מיטיב

כיצד נוצרת ברית ?
ברית נוצרת באמצעות שתי פעולות
א. הבדלה–הבחנה ברורה בין שתי מהויות
ב. התקשרות–חיבור בין שתי זהויות מגובשות ומובחנות כשהחיבור יוצר קשר הדדי ומחייב בין שתיהן אך אינו פוגע ביחודיות של כל זהות

" כך יוצא שהחוזה הנחתם בין שותפי הברית בעקבות כריתת הברית אינו מתבטא במזיגה סינטטית של שני החלקים או בבליעתו של האחד את השני"
(דן, א', אינציקלופדיה מקראית 21)

-4-

אופיה הרצוי של ברית חינוכית – ריבוי פנים
חשוב לציין שלברית עשויים להיות ביטויים ואיפיונים שונים.
אות הברית היא קשת בענן המסמלת את הצבעים והגוונים הרבים המבטאים את הברית. ככלל ניתן לומר שאין ברית נכונה או בלתי נכונה. יש ברית שעונה על צרכים ורצונות ומתממש בהתאם ליכולות.
לב הברית – פסיכולוגית המפגש
לב הברית החינוכית הוא המפגש האנושי הבין אישי
למפגש זה שני רבדים:
הרובד הגלוי
הרובד הסמוי
שני הרבדים מתהווים מציר המפגש ויוצרים יחדיו את המרחב הפסיכולוגי של המפגש המשותף.
ציר המפגש הגלוי נוצר מהציפיות, הידיעות והרצונות של משתתפי המפגש.
ציר המפגש הסמוי נוצר מהצרכים, היכולות והרגשות של משתתפי המפגש.
ציר המפגש
למילה ציר ארבע משמעויות:
א. כאב
ב. מיסב– סביבו סב העניין
ג. רוטב נותן טעם
ד. שליח
ציר המפגש בברית חינוכית כולל את כל ארבעת המשמעויות.
על פניו המפגש בין צוותי חינוך להורים הוא מפגש טבעי ורצוי שעשוי לקדם אינטרסים ומטרות משותפים.
אך, דא עקא, שהמפגש ביניהם הוא מפגש מורכב, עמוס ורב פנים שפעמים רבות מתסכל ואינו פורה ומפרה. אי הידיעה כיצד לטפל בציר המפגש ואי היכולת להכיל את כל משמעויותיו מעקרים את המפגש ממשאבי העוצמה הקיימים בו.
-5-

ניתן לומר שהמציאות הפסיכולוגית של כל אחד מהצדדים במפגש היא רבת צרכים, יכולות, רגשות ורצונות. המפגש יעלה יפה כאשר יספק מענים לצרכים השונים, יכיל ויתן לגיטימציה לרשות, יעצים את היכולות ויתרום להגשמת הרצונות.מפגש שעניינו הוא זיהוי הצ.י.ר הגלוי והסמוי של הורים ואנשי חינוך העוסק בחיפוש משותף אחרי דרכים ואמצעים לסיפוקו, הוא מפגש רלוונטי למשתתפיו ותנאי הכרחי ליצירת ברית חינוכית ולקיומה.
משימת הברית החינוכית
לברית חינוכית מספר משימות. חלקן משותפות לשני בעלי הברית וחלקן מתייחסות רק לאחד מבעלי הברית.
לברית חינוכית ארבע משימות עיקריות
משימות הברית

העצמה
בניית אמון הדדי
תיאום, איגום משאבים וחלוקת תפקידים
יצירת מקום בטוח ואקלים מצמיח להורים, אנשי חינוך ותלמידים

תנאי היתכנות ליצירה ולקיום ברית חינוכית
ברית מועילה ותורמת נוצרת ומתקיימת כאשר:

נענים הצרכים של שותפי הברית
מזוהות המוטיבציות והמטרות המשותפות
מאותרות התרומות המתאימות שכל שותף יכול לתרום לברית
נוצרת בקרב שותפי הברית תחושת משמעות
מצטמצמות החרדות של שותפי הברית פן תפגע הברית במעמדם ותטשטש את ייחודם
מתקיים אמון בין שותפי הברית
-6-

מטרות ברית חינוכית
מטרת העל של ברית חינוכית היא להגביר את הסיכויים להשגת מטרות חינוכיות משותפות להורים ולאנשי חינוך.
מטרות הברית החינוכית הן:

לזהות מטרות חינוכיות משותפות להורים ולאנשי חינוך.
להתוות דרכים נפרדות ומשותפות להשגתן
לתכנן ולהפעיל תוכניות חינוכיות מתאימות להשגת המטרות המשותפות
לאגם משאבים כוחות ויכולות של אנשי חינוך והורים
לחלק משימות ותפקידים בין אנשי חינוך לבין הורים
לתאם בין שותפי הברית
לחלץ את אנשי החינוך וההורים מבדידותם
לפתח ידידות וערבות הדדית בין הורים לאנשי חינוך
להעצים ולחזק זה את זה, העצמה הדדית
לפתח מנהיגות חינוכית מובילה ומשפיעה

אדני הברית החינוכית
ברית חינוכית ניצבת על ארבעה אדנים
אדן האמונה במסוגלותם וברצונם של אנשי חינוך והורים להצליח בעבודת החינוך ובכך ששניהם שוחרי טוב והם פועלים כמיטב יכולתם.

אדן ההכרה בריבוי המטרות החינוכיות ובמורכבותן מחד גיסא ובמיעוט המשאבים החינוכיים ובמוגבלותם, מאידך גיסא.

אדן הידיעה שלאנשי חינוך ולהורים מטרות חינוכיות משותפות וביכולתם לפעול יחדיו ולהעצים זה את זה.

אדן ההבנה שברית חינוכית בין אנשי חינוך להורים היא צורך העניין והזמן וכדי ליצור אותה יש צורך בתהליך מקצועי-הנחייתי מחולל שיותווה ע"י אנשי מקצוע שהוכשרו למשימה זו.

-7-

מתווה לפיתוח ברית חינוכית

המתווה המוצע ליצירת ברית חינוכית הוא בן שני חלקים ושישה שלבים.

חלק א' הבדלה כוללת שני שלבי לימוד נפרדים למחנכים ולהורים

חלק ב'התקשרות ארבעה שלבים משותפים של למידה, התפתחות והתקשרות למחנכים והורים ביחד.

מחנכים הורים

פיתוח זהות תפקידית	פיתוח זהות תפקידית
גיבוש חזון חינוכי	גיבוש מנהיגות הורית

א.
העצמה אישית

ב.
העצמה אישית והדדית

הכרות
הדדית

למידה
משותפת

הידברות

מנהיגות
משותפת

מתווה
לאמנה חינוכית

בין
ארגוני החינוך

מורים, הורים, מחלקות החינוך בישובים, המכללות לחינוך
ומשרד החינוך

הצעה

מוגש ע"י ועדת אמנה:

בלהה ארצי - אגף א' מוסדות חינוך
איציק ברקוביץ - ארגון הורים ארצי
רינה כהן - המחלקה להורים משפחה וקהילה
חנה להב - הסתדרות המורים
סמי עטר - איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות
מיקי שטיין - מנהלת משאבי הדרכה, מינהל בתי"ס קהילתיים

כתבה: רינה כהן מנהלת המחלקה להורים משפחה וקהילה
משרד החינוך

מחנך/ת נכבד/ה!

- אנו מבקשים ממך להשתתף עמנו בעיצוב אמנה חינוכית ישראלית.
- לעיונך, מתווה לאמנה חינוכית - הצעה
- האמנה עוסקת בהסדרת היחסים ובכינון תהליכי הידברות וניהול
קונפליקטים בין גורמי החינוך.
- נקדם בברכה כל תגובה ונשמח להצעות חדשות.

כתובת לתגובות:
מהות, מכללת לוינסקי לחינוך
רחוב שושנה פרסיץ 15, תל אביב
E mail:mahut@macam.ac.il

בתודה,

ועדת אמנה
מרכז מהות

הגדרה
אמנה חינוכית היא הסכם מרצון המשקף קונצנזוס רחב, בדבר היחסים הראויים, והמנגנונים להסדרתם, בין הגורמים הפועלים במרחב החינוך.
האמנה היא גורם מחייב ברמה מוסרית – תרבותית .

רוח האמנה
האמנה נכתבת מתוך תחושת אחריות ומחויבות לחינוך, למחנכים ולמתחנכים בישראל. היא נשענת על הרצון הטוב של כל הגורמים המשתתפים במעשה החינוך. היא נתמכת על ידי ערכים של כבוד, צניעות, ויתור על עמדת "כל יודע, כל יכול" ועל נכונות לדבר ולהידבר, להאזין ולהקשיב.
האמנה גוזרת מרוח הזמן והתרבות, ונשענת על עקרונות הדמוקרטיה והאזרחות המשתתפת, שמשתמע ממנה מקום לפעילות ייחודית לכל גורם ואחריות משותפת.
האמנה דוגלת בהשתתפות והידברות תוך שמירה על ייחודיות מקצועית ותפקידית לכל גורם.

השתתפות והידברות - היהלום שבכתר

השתתפות
הזכות הדמוקרטית המשמעותית ביותר היא הזכות להשתתף ולהשפיע, הזכות להביע דעה והזכות להישמע. זכויות אלו נותנות מענה לשני צרכים: האחד, הצורך להשמיע את דעתך ולהבטיח קבלת החלטות הוגנת ומתחשבת במגוון דעות וצרכים. השני, הבטחת הזדמנויות למעורבות אזרחית פעילה.
הזכות להשתתפות שמורה לכל גורמי החינוך. כל אחד מהם מתוך סמכותו ואחריותו.

הידברות
דיבור הוא היכולת הגבוהה של האדם והאנושית ביותר. היכולת לדבר, לתת ביטוי לצרכים, לרצונות, למשאלות לב, לרעיונות ולרגשות נתפסת כמובנת מאליה. עם זאת, אנו מודעים לכך שיש לעודד הידברות בין אנשים ויש ליצור הזדמנויות להתרחשותה של הידברות זו. כי מהדיבור יוצא הדבר.

הרקע לצורך באמנה
הרצון המשותף לכל גורמי החינוך בהצלחת החינוך והצלחת התלמידים וזיהוי הצלחה כאינטרס משותף.
מצוקת החינוך והמחנכים וחולשת החינוך כפי שמתבטאת בתוצאותיו.
ריבוי גורמי החינוך הפועלים במרחב החינוך.
רב תרבותיות המאפיינת את החברה הישראלית והמתח שנוצר בעקבותיה, בין הייחודיות התרבותית והרצון לשמור עליה, לבין הצורך החיוני בליבה חברתית-תרבותית משותפת.

תפקידה החינוכי-חברתי של האמנה
לאפשר לכל גורם חינוכי לפעול על פי זהותו ותפקידו במרחב בטוח ומוגן.
לקדם מערכות יחסים של העצמה ומחויבות הדדית.
לפתח פעילות מתוך שותפות באחריות למעשה החינוכי.
לתרום לקידום הצלחות חינוכיות של כל גורם ושל כולם ביחד.

מטרות האמנה
לעצב את מערכות היחסים בין כל גורמי החינוך מתוך הכרה ושמירה על זהותם ותפקידם הייחודי.
לסמן מקום בטוח, ראוי ומשפיע לפעילות של כל אחד מהם.
למסד תהליכי בירור וגישור לניהול קונפליקטים ויישוב סכסוכים.
כל אלו בכל רמות החינוך- מרמת כיתה, מורה והורה, ועד רמת קודקודי החינוך.

בסיסי האמנה
הכרה - בכבודם, בייחודיותם, בחשיבותם ובנחיצותם של כל גורמי החינוך כדי להשיג את יעדיו.
הידיעה - שיש ביכולתם של כל גורמי החינוך להעצים ולחזק זה את זה ובכך לחזק את החינוך או לחלופין להחליש ואף לבטל זה את תרומתו של זה
ההבנה - שהסדרת היחסים ופיתוח מנגנונים לניהולם עונים על צרכיהם של כל הגורמים ועולים בקנה אחד עם רצונם להשפיע , לפעול במיטבם ולהצליח בחינוך.

עקרונות מנחים לעיצוב אמנה ולהנחלתה
הכרה בזכויות הלגיטימיות לאינטרסים ייחודיים של כל גורם במרחב החינוך.
הגדרת זכויות וחובות של כל גורם במרחב החינוך ובמיוחד כלפי השותפים האחרים.
כיבוד הזכויות ההדדיות על ידי השותפים.
הפעלת תהליך של למידה כלפי כל השותפים לגיבוש, הטמעה והפנמה של עיקרי האמנה על כל חלקיה.
הצגת דגם ארצי מנחה ליידוע, להידברות, להיוועצות, לקבלת החלטות ולפעילות של כל גורם ובין הגורמים במרחב החינוך.
על יסוד האמור האמנה מתייחסת לשלוש קטגוריות של יחסים במרחב החינוך:
א. מתן הכרה והגנה לכל גורם במרחב החינוך
ב. עיצוב היחסים הראויים בין כל הגורמים במרחב החינוך
ג. פיתוח ומיסוד מנגנונים להתנהלות משותפת וטיפול בקונפליקטים

א. מתן הכרה והגנה לכל גורם במרחב החינוך
1. הגורמים המשמעותיים במרחב החינוך הם:
מורים, מנהלים יועצים וכוחות עזר הפועלים במערכת החינוך
הורים ובני משפחה שהם האפוטרופוסים הטבעיים של הילד ו/ או שלוחיהם וכן נציגיהם בארגוני ההורים
אנשי מערכות החינוך היישוביות
אנשי משרד החינוך בשלל תפקידיהם
אנשי חינוך משדה האקדמיה והמחקר במכללות לחינוך ובאוניברסיטאות
2. כל גורמי החינוך זכאים ליחס של כבוד והערכה מזולתם וחייבים
בשמירת כבודם של האחרים
3. כל גורם זכאי וחייב לפעול בתחום סמכותו ואחריותו מתוך תחושת
חירות
4. כל גורם ישאף לתת ולקבל גיבוי, תמיכה והעצמה, מתוך הנחה שכל
גורם פועל מתוך כוונות טובות ועושה כמיטבו.

אקולוגיה חינוכית. לכאורה אין קשר בין מונחים מתחום האקולוגיה לבין חינוך.

מאמר זה מוצא, שהדיבור על איכות סביבה בהקשרי החינוך, הוא לא רק רלוונטי, אלא גם תורם לתובנות שלנו בדבר הגורמים המפירים את האיזון הטבעי של הסביבה שבה מתרחש החינוך, התוצאות של הפרת האיזון והנסיבות שבהן החינוך יכול להצליח.

המאמר מצהיר, שלהורים יש מקום טבעי באקולוגיה של החינוך ושהכללתם, במודע, בסביבתם הטבעית - עשויה להזין שרשרת של יצירה והשפעה חינוכית בין כל השותפים למעשה החינוכי.

אקולוגיה חינוכית:
הסביבה המשפיעה על תהליכי החינוך
יש להחזיר את האיזון לסביבה החינוכית - כדי שזו תוכל למלא את תפקידיה ב"שרשרת ההזנה" של החינוך והחברה בישראל

רינה כהן
מנהלת המחלקה להורים, משפחה וקהילה
האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

הגישה האקולוגית המוצגת במאמר מאפיינת את הגורמים המשפיעים על היתכנות החינוך. אין גישה זו דנה בתכניות חינוך, בתכנים או בהקניית ידע. לצורך העניין, ניתן להניח שגורמים חינוכיים אלה הם מספקים. מה בכל זאת אינו מאפשר את התרחשותו המספקת של התהליך החינוכי? טענת הגישה היא, שלסביבה שבה מתרחש החינוך יש השפעה קריטית על הישגי החינוך. במילים אחרות: נוכל ליצור שינוי מהותי בתוצרי החינוך, כאשר נטייב את סביבת החינוך ונשלב את כל המשאבים הטבעיים אשר לא זכו להיכלל בהגדרת הסביבה החינוכית עד כה.

הורים - המשאב הטבעי שהודר מסביבת החינוך
אם נתבונן בטבע, נגלה שהקשר בין הורים לילדיהם הוא המשאב הטבעי, אפילו הראשוני, הבסיסי, בהשפעה על התפתחותו של הילד. בהקשר של חינוך, בית הספר הוא יצירה תרבותית-חברתית, ואילו החינוך המוענק על ידי הורים לילדיהם, הוא תהליך המתרחש בסביבה החינוכית הטבעית ביותר (ברונפנברנר, 1979).
אך למרבה הפלא, דווקא משאב זה, ההורים, הוא כיום משאב בלתי משולב ולעיתים קרובות אף מודר על ידי המערכת. לצערנו, השפעת היעדרותו מסביבת החינוך היא קריטית לחינוך ולתוצריו.

הורים כצרכני חינוך: הכל צפוי והרשות נתונה ?
ככלל, הסביבה החינוכית בישראל עדיין נשענת במידה רבה על התפיסה הישראלית הבסיסית, המדירה את ההורים מההיבט החינוכי של הורותם, כאשר המרחב ההורי-החינוכי נתפס על ידי מערכות המדינה. אכן, בעשור האחרון, מיצבה מערכת החינוך את ההורים כצרכנים מול המערכת - ורבים רואים בכך שינוי מבורך.
האמנם כך הדבר? טענתנו היא, כי ברגע שהמערכת מגדירה את עצמה כנותנת שירות, ההורים מוגדרים כצרכני שירות המערכת. בכך, המערכת מייצרת במו ידיה התנהגויות של צרכנים, המבוססות על בחירה במוצרים או בשירותים הנראים להם בשוק החינוך, ובתלונות של צרכנים על טיב המוצרים וטיב השירות המסופקים להם.

ומה רע בבחירה?
שאלו את עצמכם, האם אמנם נעשית כאן בחירה אמיתית? האם בחירה בבית ספר זה או אחר, היא המבטאת את ההתייחסות המכבדת והמקבלת את ההורים לסביבה החינוכית?
אנשי מכירות, כמוהם כאנשי חינוך, מכירים היטב את השיטה המציעה ל"קליינט" אופציות לבחירה: "אתה רוצה כובע ירוק או אדום?" או: "אתה רוצה לשלם בצ'ק או בכרטיס אשראי?" או: "חמודי, אתה רוצה לאכול קודם מלפפון ואחר כך עגבנייה, או קודם עגבנייה ואחר כך מלפפון?" בכל המקרים האלו נעשית בפועל מניפולציה על הנמען, שכן תחושת הבחירה המוענקת לו - היא העמדתו במצב שבו כל בחירה של ה"לקוח" משמעותה "קנייה", או השארת השליטה בידי המציע.
סוגיית הבחירה - המכונה: "בחירת הורים", שבה עוסקים כל רובדי מערכת החינוך בשנים האחרונות, מעוררת שאלות רבות ביותר. האמנם עושים הורים בחירה מושכלת, מתוך מעמד המעניק להם אפשרות אמת לבחור, להשפיע, לשנות ולהיות שותפים?
האם יש להם היכולת להיות מעורבים באמת בעיצוב פני הסביבה החינוכית שבה מצויים ילדיהם? לפי גישת הבחירה, אם ה"סופרמרקט" הנקרא בית ספר אינו מוצא חן בעיני ההורים, מסיבה זו או אחרת - הם יכולים פשוט לחפש להם "סופרמרקט" אחר. זוהי גישה בעייתית ביותר, המייצרת חלק נכבד מהבעיות הרווחות היום במגרש החינוך.

מהדרה למעורבות ומפסיביות לאחריות
מערכת חינוך המעונינת להיות מערכת משמעותית, איכותית ומצליחה, חייבת להכליל את ההורים בתוך הסביבה החינוכית. משמעות הדבר היא, לכלול את ההורים במעגל האחריות למעשה החינוכי.
ההבדל בין גישה זו לבין הגישה הצרכנית הוא, שהורה שהוא צרכן יבוא בטענות למערכת, כאשר דבר כלשהו אינו מוצא חן בעיניו . אם לא יעשו כרצונו - יחפש לו מקום אחר, שהרי כצרכן, הוא נמצא מחוץ למערכת ועליה לספק את מבוקשו.
לעומת זאת, הורה שהוא חלק בלתי נפרד מהסביבה החינוכית, שהוא לפי הגדרתנו "שותף חינוך", יחפש דרכים, יחד עם שותפי החינוך שלו, לטפל במה שחשוב לו בתחום החינוך. במקום הגישה הפסיבית, המצפה ש"מישהו אחר, שם, במערכת החינוך יעשה את העבודה", נוקט ההורה בגישת האקטיביזם החינוכי: מציג עמדה אחראית, משפיע ונוטל חלק כשותף במנהיגות חינוכית היוצרת תהליכי שינוי בתוך הסביבה החינוכית.

איך עוברים מהדרת הורים למעורבות הורים?
לצורך זה יש למצב את ההורים במקום אחר. אין מדובר בשינוי שיחול רק אצל ההורים, אלא דווקא, בראש ובראשונה, בקרב המחנכים. זאת, כדי שהמחנכים יבינו ויפנימו את המשותף בינם לבין ההורים, ברמה שתאפשר שיח, קשב, פתיחות ורצון טוב. אם לפי התפיסה הקיימת - כל האחריות לסביבה החינוכית נופלת על גב "אנשי החינוך", הרי לפי גישת האחריות ההדדית - נחלקת האחריות בין כל שותפי החינוך. הצבת הורים ומחנכים במעמד של שותפי חינוך, מאפשרת פיתוח של
מנהיגות הורים ומחנכים, המנצלים ביעילות רבה את משאבי החינוך בבית הספר ובסביבה החינוכית ויוצרים יחד סביבה מקדמת חינוך.

נחוצה הכשרה לקראת השיח
מסיבה זו, מצאנו לנכון לעסוק בנושא ההורים ובפיתוח שיח פורה עמם, בקורס שעסק בעמדות המחנכים כלפי ההורים. נושא זה, שהוא לכאורה מובן מאליו, מעולם לא נלמד באורח מסודר, כחלק מהשכלתו והכשרתו הפורמאלית של המורה בסמינר או במכללה למורים. הקורס התכוון להציב את ההורים, שהם גורם רב השפעה על חיי ילדיהם, כעובדה שלא ניתן להתעלם ממנה, להדירו מתפקידו
כמחנך, או לפעול בסביבה החינוכית בנפרד ממנו. זאת, בניגוד להנחה המובלעת, הטוענת שהמחנכים הם העוסקים בעבודת החינוך המקצועית בבית הספר – ואילו ההורים הם הנותנים חום, אהבה ותמיכה בבית.

במקרים רבים, מחנכים מחזיקים בעמדות המדירות את ההורים מן החינוך.
חיפשנו דרך לעסוק בעמדות אלה של המחנכים, כדי להביא לשינוי בתפיסת המחנכים את ההורים, שהם למעשה שותפי התפקיד שלהם, שתשומותיהם אינן מנוצלות כמשאב חשוב בדינמיקה ובתהליכים החינוכיים בבית הספר.
אין גישה זו באה להמעיט מערכם של המחנכים כמשאב חיוני. היפוכו של דבר, אנחנו מאמינים שהמחנכים, כבעלי מקצוע בתחום החינוך, הם המחזיקים בידיהם את המפתח להכללת ההורים בסביבת החינוך. יותר מכך: הם המסוגלים ליזום ולהניע תהליך לפיתוח המשאב ההורי ולהכללתו בסדר היום החינוכי מתוך דיבור אחר, שיחולל שינוי לטובה באקולוגיה החינוכית. אנחנו מאמינים, שברגע שהמחנכים יעצבו את עמדותיהם כלפי סביבת החינוך שלהם, מתוך הבנה שההורים הם חלק
בלתי נפרד מסביבה זו, תיווצר סביבת חינוך אחרת, אשר תיטיב את תהליכי החינוך ותשביח את תוצריו.

אקולוגיה חינוכית או סביבת החינוך
אקולוגיה חינוכית היא הסביבה והאקלים שבהם מתרחש החינוך ובתוכם פועלים המחנכים והמתחנכים.
אקולוגיה חינוכית מתעצבת מיחסי הגומלין בין ארבעה ממדים חינוכיים:
* בעלי התפקיד הפועלים בסביבה החינוכית, קרי מורים והורים.
* תפיסות העולם, גישות ועמדות חינוכיות של מורים והורים.
* המשאבים המושקעים בסביבת החינוך, קרי משאבי ידע ודעת ומשאבים תקציביים ופיסיים.
* היחסים המתקיימים בין כל הפועלים בסביבת החינוך.

לצערנו, הגורם המשמעותי ביותר המשפיע על האקולוגיה החינוכית הוא גורם היחסים.

סביבה חינוכית איכותית, היא כזו שיש בה הרבה מגעים, קשרים והידברות בין הגורמים המשמעותיים במעשה החינוך. ככל שירבו המגעים האלה - כך נשיג אקטיביזם חינוכי, אשר יבטיח שגשוג חינוכי על רקע מעורבות הורים וגורמים נוספים בחינוך.

איכות המגעים – המפתח
המגע האנושי הטבעי ביותר הוא ההתקשרות בין הורים לילדיהם שמתבטא בחיבוק, חום, מגע, מבט, הזנה ודיבור. המגע הזה חיוני להישרדותו ולהתפתחות של הילד.
אם נתבונן היטב, נגיע להבנה שהצורך בחום, תמיכה, חיבוק - מלווה אותנו לא רק בילדות, אלא למעשה לאורך כל חיינו, כאשר לא רק הורים וילדים הם ספקי צרכים אלו של אלו, אלא גם המבוגרים עצמם.
איכות סביבת החינוך תלויה באיכות המגעים בין ההורים לילדיהם ובין ההורים לבין המחנכים, המנהיגים ובעלי ההשפעה.
המגע האנושי הרווח בסביבת החינוך מתקיים ברמת השיח וההידברות.

מגן השיח - שומר הסביבה החינוכית
שיח בין הורים ומחנכים מתקיים במקביל על פני שני צירים - ציר אחד גלוי וציר שני - סמוי.
ניתן להמחיש זאת במודל מגן השיח (כהן, 2000).
במודל זה, משולש השיח הגלוי מורכב משלוש צלעות:
ציפיות : מה כל אחד מכריז שהוא מצפה מהשני.
ידיעות : מה כל אחד יודע על השני.
רצונות : מה כל אחד רוצה עבור הילד.
השיח הגלוי בין ההורים והמחנכים נע בשלושה צירים אלו, אך מתחת לפני השטח מתנהל השיח הסמוי, המשמעותי, האמיתי והטעון יותר שבין ההורים למחנכים.

גם משולש השיח הסמוי מתנהל בשלוש צלעות במקביל, אלא שאלו אינם באים לידי ביטוי מוצהר והם מבעבעים מתחת לפני השטח של השיח הגלוי:
צרכים : מהם צרכיו של כל אחד מהצדדים בשיח.
יכולות : מהן יכולותיו של כל אחד מהצדדים לענות על צרכיו ולהגשים את ציפיות זולתו ( 1961, (McCleland
רגשות : מה הוא המטען הרגשי והאישי שאותו מביא כל אחד מהצדדים לשיח.

לכל אחד מהצדדים לשיח צורך בהצלחה, בהישגים, בהכרה, באישור ובקבלה על ידי זולתו; כל אחד מהצדדים מביא אתו את יכולותיו לביצוע תפקידו וכל אחד מהצדדים מביא אתו לתפקידו, כמורה או כהורה, מטען רגשי ואישי, אשר בדרך כלל אינו זוכה לבמה לגיטימית ולהתייחסות.
בהעדר מקום להעלאתם במרחב השיח הגלוי עולים תכנים אלה לדיון בין שני הצדדים רק כאשר מי מהצדדים אינו מסוגל להכילם עוד, ואז הם פורצים ונתפסים כפורצי גדר ומתפרשים, בדיעבד, כאלימים ודוחים.

כדי לייצר סביבה חינוכית איכותית ולהחזיר את האיזון הטבעי לסביבה החינוכית, כך שתכלול בתוכה את כל משאביה הטבעיים, חייבים מובילי המפגש בין הורים למחנכים כשותפי תפקיד, להביא לרמת השיח הפתוח גם את הציר הסמוי.
בדרך זו יתפתח מרחב שיח עשיר, המביא בחשבון מרכיבים משמעותיים להפעלת כל משאבי החינוך.
בדרך זו תתאפשר תרבות שיח של שותפי תפקיד, שיש בה מכוונות לתפקיד, כבוד הדדי ומחויבות הדדית לטיוב הסביבה החינוכית.

ביבליוגרפיה:

Bronfenbrenner U. (1979). The Ecology of Human Development:
Experiments by Nature and Design. Cambrige, Mass: Harvard University Press.
McClelland D.C. (1961). The Achieving Society. Princeton, NJ: Van Nostrand.

כהן, ר. (2000). ברית חינוכית - ערכת הנחיה למנחה. ירושלים: האגף לחינוך מבוגרים, המחלקה להורים, משפחה וקהילה.